top of page

אשמה, חרָטה ודיאטה – המעגל הנצחי: מה זה החרְטה הזה?


שנת 2017 בפתח, וכמו בכל תחילת שנה (אנחנו הישראלים זוכים לפעמיים בשנה), מי מאִתנו לא מכין רשימת יעדים לקראת השנה החדשה?

מסתבר, שהיעד הראשון ברשימה שמכינים אנשים רבים ברחבי עולם הוא לרדת במשקל. לא זוגיות, לא קריירה, לא כסף, לא טיול מסביב לעולם – קודם כל לרזות!

יש משהו מאוד עצוב אצל אנשים שמקדישים את רוב חייהם למדוד את משקלם ולבקר את עצמם על מה שאכלו ועל מה שלא, שמוכנים לעשות הכול ובלבד שישנו את משקל גופם.

ומה קורה לנו כשאנחנו מקבלים החלטות ולא מוציאים אותן לפועל? מכל מגוון הרגשות שעולים אצלנו יש רגש אחד שידבק בנו עד יומנו האחרון ויעורר כאב שלא ירפה מאִתנו. לרגש הזה קוראים חרטה, והוא לא קשור רק לדיאטה אלא להיבטים רבים בחיינו.

ארווין יאלום אמר כי בכל פעם שאנחנו עושים בחירה מסוימת אנחנו בוחרים לאבד משהו אחר, וככל שיש לנו יותר אפשרויות בחירה כך יש לנו יותר מה לאבד .

זה מה שבדיוק קורה לנו בדיאטה: בכל פעם שאנחנו עושים דיאטה אנחנו בוחרים מה להכניס לפה ומה לא, מה לאכול ועל מה לוותר. ככל שאנחנו מתעסקים בזה יותר אנחנו מוותרים על יותר דברים, וכשאנחנו מוותרים על דברים מסוימים אנחנו עלולים להתחרט. בניסיון לרסן את האכילה שלנו, אנחנו צריכים לוותר על חלק מהאפשרויות. אנחנו צריכים לגייס גם את כוח הרצון וגם שליטה עצמית.

לצורת האכילה שלנו מתלוות תחושות בסגנון הזה:

אם אכלתי את המנה המותרת לי – אני בסדר.

אם אכלתי שוקולד ועוגה – אני לא בסדר.

ואז נכנסת האשמה, ומיד כדי להרגיע אותה אנחנו מבטיחים לעצמנו שממחר דיאטה! שוב דיאטה...

דיאטה היא למעשה שיקוף של דימוי הגוף שלנו. המחשבה שרק אם אתבייש בגוף שלי אשאר רזה או עם אצבע על הדופק, היא מחשבה מוטעית ביסודה שמביאה לסבל רב.

כשאנחנו אוהבים את הגוף שלנו, אנחנו רוצים לטפח אותו, ולא להתעלל בו. וכשאנחנו אוכלים, אנחנו רוצים גם ליהנות מהאוכל וגם להזין את הגוף.

כדי לשנות את מערכת היחסים עם הגוף, הכרחי שנשנה את מערכת היחסים שלנו עם האוכל.

אנשים אוכלים משלוש סיבות:

  1. רעב פיזי – אכילה היא צורך גופני. ממש כמו שאנחנו צריכים להתפנות, אנחנו חשים צורך לאכול.

  2. היצמדות לזמני ארוחות קבועים – שלרוב אין להם קשר לתחושת הרעב.

  3. אכילה רגשית – הנובעת משעמום, כעס, פחד, צורך בפיצוי ועוד.

כולנו חווים את שלושת המצבים האלו לסירוגין.

אכילה בריאה היא אכילה שנובעת מתחושת רעב פיזי ומתחושת שובע: אוכלים כשרעבים, בלי קשר לזמן ולמקום, ומפסיקים לאכול כשמרגישים שבעים (בדיוק להפך ממה שרוב הדיאטות מורות).

הבעיה מתחילה כשאנחנו מתעלמים מהרעב הפיזי ונותנים משקל גדול יותר (תרתי משמע) לזמני ארוחות קבועים ולאכילה רגשית. או אז האכילה משתבשת, ורגשות האשם, הכעס, התסכול והחרטה על מה שאכלנו משתלטים עלינו, מדכאים אותנו וגורמים לנו לחפש פתרון בָּזָק.

ברוני ווארה, אחות במקצועה שסעדה חולים סופניים, כתבה בספרה"The Top Five Regrets of the Dying", שאנשים על ערש דווי מביעים לרוב את החרטה: "הלוואי שהיה לי האומץ להיות נאמן לעצמי ולא לציפיות של אחרים ממני".

אז הנה כמה עצות טובות ממני:

  1. אל תבזבזו את כל החיים שלכם כדי להתאים את גופכם לאופן שבו נראה לכם שהסביבה מצפה מכם להיראות.

  2. אל תשימו את כל חייכם בהמתנה עד שגופכם ייראה כפי שהוא נראה בדמיונכם.

  3. חשבו על האוכל ועל הגוף כמו אנשים בריאים ושמחים שאינם צריכים להילחם כל יום מחדש על המשקל.

  4. השקיעו את האנרגיה שחסכתם ביצירת חוויות של כיף והנאה .

שלכם באהבה,

טל מנחם

מטפלת בגישת הנוֹן-דיאט

מנחת סדנאות לשינוי דימוי גוף


16 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page